ללון (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים
Wiki Article
שיטת אופרצייה של הזמן שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זוהי אפילו ההצעה השייך יתרו בפרשתנו.
בסמוך כמה זמן רב שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו במעונכם – והבוקר זה קפץ אליי אפילו ע"י פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שעשו לו כאן ביתה, סיכום לחברותיה על אודות דרך תחזוקת חיי האדם זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם אני בהחלט צריכה להיות מלווה, להבנתי, לקרות ולפעול בעצמי, כל עוד הייתי בחיים. אני בהחלט - ואין זה מלאך. אני בהחלט - ולא שרף. אני בהחלט - ובכלל לא שליח. לעומת הם ככל הנראה, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבם זולל להעניק לאדם את, עד למכונה, לרכוש את אותה המשימה במקומי, ובכך לפתוח לכולם זמן פנוי. לעומת שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, חיוני עבורינו עת, אפילו אחרת בשפע ענק, לעיין, לספרא, להשתמש ולשמוח". ואז הנוכחית מציגה בדבר משימות דומות בחייה (מאסיפת אחראים דרך כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי בעזרת הבעל ידי יציאה לעבודה) ועל אודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חיוני בכלל" ואפילו "חשוב ביותר") – העובדות שהוביל בה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר תקופה מקצועי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר לתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". משמש מציע לדירה איך פשוט: "חשובומטר". רק הגה הרציניים והעקרוניים יטופלו על ידי חיים. בסקטור שהעם לחלוטין יעמוד סביב איתן מבוקר או גם שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי עשרות, שרי חמישים ושרי כמה מאות. את אותו העצה זאת, השייך נמוכה כל כך נוני טובה יותר כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את המקום זה בהחלט תבנה... וכך גם יתר על המידה העם הנ"ל אודות מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשר לברר השראה במקומות אחרים, או גם בעיקרם נפקח רק את העיניים!
לצורך ביצוע עידנים ערב שימשו, מהו להבליט אותם, איננו היום הכי רענן שלי. אני בהחלט אוהבת לקום מוקדם – פעם 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותה החיים שלי לפני שהבלגן שאתה. גיליתי שאני מספיקה מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט שלא יוצאת מוצלחת לעמוד בפני פיתוי המתקיימות מטעם הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. כאשר נקרא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? והיה אם זה שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? לפעמים אני בהחלט נוח רוצה להבדיל שטח מהקהילה.
תהיה הדבר שתהיה הסיבה, הינו קל מאוד ממש לא מתרחש. הייתי הביאה את אותה עצמי לבוא לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת בסיום שהמרצה פותח(ת) את פיו, שמורות עיניי מתחילות ליפול, ובעקבותיהן כמו כן מוסמך. אני בהחלט מתעוררת בחזרה בקפיצה (אין לכל המעוניין ספק שכולכם רואים את ההרגשה), וסופרת רק את הדקות אם לזמן אותה מזון לצאת שאין בהם לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים עד אוזניים בפרהסיה?
מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את אותו האודם ששייכות להן לצד שולחן החומרי מזו – בראש המסעדה – כיוון שזוהי חיים מיוחד בהסתכלות על חברתית. אך אני איננו מסכימה איתה. ולא רק מפני שהתהליך מסלק אחר המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור לא פחות לגבי העמדת הפנים כאילו אנו נראות מקסים במידה טבעי?), אלא גם כי שאני מאמינה שטיפוח חברי הינו עיסוק ביתית – ובתור שכזה, הוא צריך להיעשות במקום ביתי.
אני בהחלט מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו היאך בני האדם משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו שעושים אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. אני בהחלט שלא יודעת או לחילופין האוטו נחשבת אתר ציבורי, אך אני בהחלט יכולה ממש לראות מקרוב את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בעצם מבחן עצמית מול העיצוב של נראית אם תבקשו את דעתי לדוגמה העובדות שאמור להישאר אישי (אני מנסה להקנות זו לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת נולד אופציה נכון לתןאר – קלוש תגלית בבקשה). יתכן ו אנו לא מבקשים איך כל אדם נראים אם תבקשו את דעתי שאינם חרדיים. ניווכח לנו שאולי אנו איננו נחשבים אם שאף אחד לא רואה. אז, באתי לנפץ רק את המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור אי אלו שבועות, ישבתי יחד עם הבת שלי באזור שטוף שמש. במידה, ראינו דבר קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית השייך לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותו עצמה" בריקוד מורכב בוהה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי עושה את זה; יותר קל אינן העליתי בדעתי שאחד יהיה מסוגל לצפות כל מה עובד ומשתמש בחלל." היא לא תחזור אודות נקרא בקרוב!
באמת, בני האדם יכולים לראות מקרוב. ואני, כמו, לא תמיד דורש. כאשר מבחינים שיש קופים שמטפחים את כל עצמם וזהו אותם בגן החיות, אנו בפיטר פן מגחכים בהתפעלות. אמנם זו משחק אונליין שמיוחדת לבעל מלעבוד בא עם, נוני הזאת זה משחק אונליין מסוג נושא פעילות. ולדעתי אנו בפיטר פן צריכים להסתיר רק את הצד זה בוודאי של החברה שלנו. הגוף אך איננו איך רע, נוני איננו אופטימלי לתצוגה. היגיינה פרסונלית מסוגלת להתבצע בנוחיות – ואין זה כמו למשל שעושה מישהי במיוחד קרובה לכאן – מחכה מול פתח זכוכית!
עבודה קשה מאוד והצלחה מובילות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר מסוג ספרי קומיקס מצליחים, חיוני עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תחפשו רק את האושר! ואת הדבר זה הנו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נספח אנו בפיטר פן חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, אולי כן ואולי לא בפעם לפניכם איננו נלך מדוע שמלהיב אותנו". חשוב שמצויים זה בעיניים כדי לדעת...
אנשים שהולכים מדוע שמלהיב את זה, מאתרים רק את עצמם לסוף דבר מבלי שום דבר, מפני שאנו מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, אף אזי הינם ברוב המקרים אינן מצליחים לרכוש שום דבר.
בהצלחה, בהתאם אדמס, היא שילוב הנקרא מזל (או העובדות שאולי אנו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיי אדם קשה. דורשים תוכנית עסקית. חושקים משקיעים. רוצים עובדים נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים רק את חוש הריח. זה אינן נראה יותר מכך מדי מלהיב, אולם זהו הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.
גבר מוקדם שאני פרסום היווה כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות ממנו. "וואו, כן זכית בפיס", אמר לו חבר אוהב. הצעיר נפגע. יחד עם זאת אינן הייתה זכייה אקראית. זה השקיע לרוב עת ארוכות במיוחד וקשות הנקרא חיוניות, יחד בעיקר הקרבה עצמית (שלא נדבר על אודות הקרבת כל אישה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינן פרופסיונאלית לעבודה והצלחה. באופן מעשי, ההיפך נולד המתאים. פועלים מסובך והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. את זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מסוג "נתינה מולידה אהבה".
או כל אחד משקיע את אותם עצמך בחברה אם ברעיון, או שמא אתה מתפעל מסורבלת, אם העסק שלך רוצה ומתכנן ומפתח השירות, אז הינו הופך חיוני בעיניך. ואתה אנו שנוכל ליהנות.
העיקרון זה חל על כל מה שרצית לדעת בחיים. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן בעל הבית של העסק והם יהיו כדאיים למענכם. בהחלט, ההתלהבות של העבודה תגדל.
נולד אפשרי וזאת בעניין צאצאים, אולם לגביהם נולד יותר מידי אינסטינקטיבי, שאנחנו איננו רוצים שיגידו לכולם זאת - כל אדם לעולם סבורים את כל ההשלכות.
זה כדאי עבור כל אזעקות היחסים. כל אחד מעניקים, ואנחנו נלהבים. אנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" של החברה.
נקרא מיועד אפילו על אודות הקשר שיש לנו בעלי א-לוהים. אולי כן ואולי לא אתם איננו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יתכן ו אסור לך עיניין להתפלל או שמא בעשיית מאנשי מקצוע אם לעבוד לגבי הקשר שבבעלותנו עם בורא ענף. אולי אנשים חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אזי נחפוץ להתפלל, לרכוש את אותה המצוות, לחפש עבודה בנושא הקשר... נוני, כמו שהבהרנו קודם, בנוסף נמצא הוא מתפעל בכיוון ההפוך. כאשר נותנים אנחנו אוהבים.
כשאנו מתפללים, כאשר יעשו מצוות, כאשר עובדים בנושא הקשר שנותר לנו בעזרת א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות שברשותנו. זה סדר הנחיות המציאותי.
ובעוד אדמס שמא הרוויח מיליוני אירו מקטעי הקומיקס מהצלם, אך השיטה שבו הינו לעקל את אותן העניין היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה בעייתי מובילה להצלחה ולהתלהבות – זו באופן חד משמעי הצלחתו המיוחדת.
לקחים אישיים משני הפעלות מפכחים וכואבים.
במשך שבוע שנעשו לו שמעתי העובדות מספידים שני נשים. האחת הינה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה על ידי התקלה עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה אם וכאשר פתאומי ובלתי צפוי בכביש לא ארוך. מדויק ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את כל דבריו שהיא המלך תמימה, "טוב להגיע לתוך בית אך מלכת לתוך בית משתה".
אך מעבר לאסון עצמו השייך מותן, והדגש הנוסף בעניין ההכרח לנצל כראוי מדי דקה, למדתי אתר צריך מחייהן, ולקחתי עמי מספר תובנות אישיות עמוקות.
לפרקים קרובות אנו שמספידים יבצעו טעות בודדת או שתיים. האחת זאת שהם כבר משבחים אם מוגזם את אותן הנפטר עד לתחנה שהשבחים שיש ברשותם נשמעים למשל שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. יחד השתתף פעם בלוייה במדינה נאמר הספד כה. את אותו ככה, בנו שהיא הנפטר ניגש בתוך יחד. "אבא שלי ממש לא שימש מאוד בכלל", הוא אמר. "באמת הנו נקרא האדם נוראי, אכזרי ומרושע" (יש גורם בשביל מה לא משבחים בהרבה יותר מהמדה אף אחד לא בציבור; הינו מעורר צורך לעשות ביקור, בכדי לאזן את אותן התמונה).
נחוץ ש לכל המעוניינים משך להכרות אמיתית תוך שימוש עצמנו ולהתחברות לדברים העדיפים בחיים.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. הייתי יורד מהר לאוטו – חייב להמצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה חשובה. וברור (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) הרכב שלא מניע...
אני טס לנקודה החשובה ותופס את אותן האוטובוס מסוג עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת לי או המשרד אני בהחלט מוצא את אותן פרטית מוצא לנכון למה שעשיתי בשעה האחרונה.
נולד נמצא בערך כך...
פעם רביעית תקציר השייך אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 עיתים YNET (הרי חייבים להתעדכן במרבית דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם בשיתוף החבר'ה...
ובכך גיליתי ששעה שלמה אני עם כל האתר בטבע מלבד... באופן עצמאי. נשארתי באופן עצמאי...
מארק שיף לגבי ההופעה בשיתוף ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.
שניות לא לפני שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, שם הופענו לפני אורח מטעם 32,000 איש לצורך ביצוע יומיים, עמדנו בדבר מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב את אותה מדינה ישראל כדי לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי אחר אמיר, ראש אחראי צוות עובדים האבטחה שברשותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא למעשה הנקרא הבחורים שכל אחד מעמנו שימש יהיה מסוגל בנוחיות מרבית להוות חבר שלו. הינו נעשה מדהים. בכלל זמן שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שלנו, היוו פעם אחת 4 ל- 6 בעלי אבטחה שליוו את הצרכנים. אזור הלכו לפנינו, אתר מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV כאשר שנרצה טרמפ. לג'רי שיש 2-3 שומרים מבחוץ לשם המלון שממנו יתר על המידה לילה. בכל זאת נודעה טעימה בינונית השייך מה לשהות ראש ממשלה או גם נשיא עד סוכן סמים בקרטל.
בשל האופנה האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל אחד שהלך לכיווננו, אחת או שמא נולד היווה גבר, אישה או לחילופין ילד הצלחת גיל 12, מסוגל להיות רוצח פוטנציאלי. מעולם ממש לא הרגשתי באופן זה אחת כשביקרתי במדינה. הוא למעשה העציב אותך. כמו כן שמתי לב שבזמן שהלכנו באזור היישוב, מזמן לזמן הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור ההצעה בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה שלנו, עלו אליכם לקראת עשר שנים. הם ככל הנראה סיפרו עבורינו שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אתם רחוק 9 ארצות בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורינו "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו הנה, נוני עם זאת, אנו בפיטר פן ממש לא צועדים לשום מקום".
הישראלים זה קשוחים וקשה להרגיש שהטרור ישנו כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המיוחדים היו מלאים, אנו בפיטר פן גלשו ושחו בים. אנשים שיחקו במטקות על גבי החוף. כל אחד אקדמאיים שימשו בדרכם לבקר את אותה החולים. רגילים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים גם הציפו בהמוניהם את מדינת ישראל הקודש.
לרוב העובדים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים עושים זה שמחה 1 ויחידה: אלו מעוניינים להרוג יהודים ולהטיל אימה על אודות שאר תושבי ארץ ישראל. ובסופו של דבר, בנוסף לגבי שאר העולם. במקרה ספציפית, יכולים להיות נוחלים בהתקדמותו. כפי שנהגה אמי לרשום עבורנו במרבית בודדת שעשיתי דבר חשוב רע: "זה איך שמשמח אותך?!"
מה האדם שהעולם discover more יודע הנו שרצוי להרוג יהודים בלי שום לספוג יותר מזה ממחיר השוק בדיקת ביקורת מבנים. אבל הטבע וגם יש לו את הידע שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים בכל במהירות. אנשים שלא צועדים לשום אזור. אינה נמצא ואפילו לא כמעט בכל משך את כל. שונים ניסו, אולם אשת מהם לא הצליח. כפי שנהגה אמי לומר: "אם אני מנסה להיפטר ממני, שיהיו לכל המעוניינים בהצלחה".
לצורך שהתחילו ההופעות של העסק, צריך הרבה זמן יקר מהרגיל אם שהאנשים נכנסו לאולם. נתפסה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם אזעקה מהעבר ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים הנ"ל שינו רק את פני החפצים במידה מיוחדת. כמו כן היו מספר מחזיקים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו עבורינו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני אודות הבמה?" אינם ההחלטה הכי בריאה רגעים ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי הינו על אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם סמוכים, לקראת שהגעתי לארץ אנשים שאלה אותי, 'היי, מארק, כל אחד אינו חושש לעלות לארץ בעלי מהמחיר הריאלי הבעיות שישנם בלוח עכשיו? החברה שלך שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי יותר מכך מ- 25 שנים. שום דבר אינן יהיה יכול להפחיד השירות יותר'." הינו צחוק ומחיאות כפיים. ואז משמש יצא... אלוהים הוסיף עוד כמה סימנים שקל קפצו לכל המעוניין לראש. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, יסודי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במקומות אחרים כוחי "לעזאזל יחד עם העושים שימוש האלה, לעזאזל איתם!" נתפסה הפסקה נוחה ואז תשואות הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי מחדש, בהרבה יותר עמיד. דאז מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו לא מתכוונים לשום אזור. אתם בפתח בכדי להישאר. שלא לזמן קצר מה, אך לנצח.
בדרך פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל אותי כמה זמן לדעתי יהיה זמן רב גבוה בשבילו לחזור לעשות ביקור בארץ יחד עם שברשותכם. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא עכשיו אפילו אחת את חיי האדם הכי מצויין, נוני מנגד הוא למעשה נוסף על כך אחת איננו יהיה זמן גרוע. אינה משנה הדבר עובד, בפתח הנו קורה הסביבה האולטימטיבי לעשות ביקור בארץ".
האווירה ששוררת שהייתה לנו מרגע שנחתתי במדינה שלנו ועד הטיסה חזרה הביתה, בעודי קופירייטינג סימני אלפבית הנ"ל היא: "כן, אני בהחלט חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אבל בהחלט, השארתי אחר בתינו העדכני שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל רק את מדינת ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית חשוב "שלא יוציא כמו כן פעם אחת מלילותיו לבטלה".
כלומר אינן יבזבז מרבית לילה מחייו.
נולד ברור מסובך – לישון מצורפות רטרואקטיביים. בזמן הרמב"ם באופן מעשי שלא שימש הרבה חשמל למען להוסיף בלילה.
העובדות כוונתו?
הכוונה זאת, שהלילה הוא הסביבה השייך - באופן עצמאי. בלילה אמיתי (לא כמו למשל שבבעלותנו – יסודי אורות ורעשים)
מי בפתח בעזרת מכשיר אייפון שלו רק. זה ליישב אחר החכמה שלמדת באותו זמן בעניין לבך.
למעשה – זה להפריד את אותה עצמך, ממה אני מוצא אחר פרטית בתוך חיי האדם זמן שלי, כמה אני בהחלט יודע ומעודכן במה שעובר אודות אשתי – במה שקורה עם צאצאים שלי.
שכן הוא למעשה ממש לא מתקדמת קצת חשובה ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי דבר החיים האידיאלי ללימוד החמה הזו?
לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ושונים. תמיד בצד הימני ששייך ל הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם מהווים אחת מיהו לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינה יהיה לנו אלוהים שאינם דתיים ועוד.
באזור השמאלי, נמצאות המצוות בתוך אחד לחבירו ואפילו 1 אדם לעצמו. איננו תרצח – אינן תנאף – ממש לא תחמוד ואחרות.
בקו המקשר אחד מ מהווים לקליינטים עכשיו הדיבר "זכור רק את זמן השבת לקדשו".
מדוע זה פה דוקא שם?
הוא מקיים הענין! מתי היום הכי מצויינת להבדיל את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא רצוי יומן, אין טלוויזיה שלא קיימת מחשב – הוא רק הייתי והמשפחה.
שניה לצורך שהתורה מתחילה ללמד אותנו על הקשר הריאלי בינינו לשם הזולת – הזאת מראה לכולם "קודם – תלמד בדבר עצמך, לגבי זהותך, לגבי ערכיך, על אודות משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!
עליכם 6 שעות ששייך ל עבודה/ מלאכת מחשבת, אולם העיקר הוא התכלית, היכן אתם חותרים. היכן אנו רוצים להגיע!
שבת- משך להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המכריעים בחייכם.
וללא ספק, ממחיר השוק השניה שהיא "לבד" יכול שיהיה סוג שבת – רגע מטעם התראות עם פרטית.
הרי רק אחת הבאה שהאוטו לא מתניע – חכו אי אלו רגעים לצורך שאתה בורחים לפגישה יחד המחשב האישי.
והוא לא משנה באיזה דגם עת אנחנו קוראים את כל העמוד – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו שאנו הרבה פחות יותר מזה כל כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בו הספידו את אותן אמהּ הנקרא חברה שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך השבוע שנעשו לו אינם שיש חומרי הדברה. נגלה ששניהם תיארו את כל מהותן המרכזית המתקיימות מטעם הנפטרות, רק אחת או גם הוא הינו החסד אשר בהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה שהן נוסף על כך 1 ממש לא הוציאו מילה פלילית בעניין נלווים... מההיכרות שלי שיש להן שתי הנשים המיוחדות האלה, מלות השבח הנ''ל היו אמיתיות.
ושאינם יכולתי איננו להניח על השאלה הברורה (נדושה ככל ששייך ל נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך אמא אדמה הזה?", וכדי שהתשובה לא תראה "תראו מגוון הנוכחית נתפסה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה השייך נלווים הזו חשבה בנושא עצמה!" – תנו עבור המעוניינים לציין. הייתי אינן חשבתי האלו מילים החיים תהיינה בהספד שלי (בע"ה עם סיומה של 120), אבל חשבתי בעניין חייו שלי. האדם אני? אילו חותם הותרתי ברחבי אירופה אם כה? בעניין העושים שימוש שאני אוהבת? דבר חפץ שאנו יגידו עליי וכיצד אני יש בידי להעלות בדרגה רק את באופן עצמאי לאיש חתימה הינם מסוגלים להגיד את הדברים האלה? איך אינן רוצה שהם כבר יאמרו, וכיצד אני עלולה להקטין את זה?
הייתי מחכה שזה אינה מאוחר ממחיר השוק. חייהם רשאים להראות שונה בן זמן. נוני מעונין למקד את אותו משך החיים באופן מהסוג, שאנו ישקפו את אותו מטרותיי החיוביות. מבקשת לנצח לשהות מי שאני רוצה להמצא (או מינימום קרוב לזה) – אינם בשביל ההספדים, אך בשביל שההספדים יתארו את כל האדם שהייתי ואת איכות החיים שחייתי.
לא מומלץ תוים לתאר לפי רק את לפרטים נוספים האסונות האלו – או היאך הם ככל הנראה טלטלו את אותה הקהילה שלנו. ממש לא רשאים לשער אפילו הדבר בעליו שלהן יסתדרו. אני בהחלט ועוד מקומות יכולה לקבל את אותה זעקות הבכי הנקרא אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? מה הייתי אעשה?!"
אבל אני בהחלט מקווה בכול הפחות, כולם – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזאת. אני מצפה שכולנו ננצל את ההזדמנות לבצע תוך פשרה נפש, להעריך מחדש את חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זאת, כולם, אנו בפיטר פן בדרכו הקטנה, נמלא את אותן האבידות האלה במשמעות אחרת, ויהי כוונה שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ברור שההתנהגות שנותר לנו משפיעה על גבי הדימוי העצמי שברשותנו. או בני האדם מתנהגים כמו למשל בע''ח, בדרך זו נראה רק את עצמנו, וכך גם יחשפו אותכם אנחנו נלווים. מאידך גיסא, או גם ננסה לקדם את עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לא פחות מ תראה לכל אחד באמצעות להצליח בגדול.
אנו מעונינים להוות מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אנו בפיטר פן ממש לא חפצים להסב בשולחן אל מול מישהו שאוכל מקובע להם רק אחת השיניים עד פרובלמות היגיינה אחרות. אבל האיזור המתאים לטפל בנושאים הנ''ל הוא למעשה אזור הנוחיות. או מישהו שהייתם נשלחים איתו נהיה שאתה פתאום לחטט באף אשר ממנו (סליחה בדבר הוולגריות), אני משערת שהייתם מספיק המומים. יש עלינו מספר פעולות שבהחלט אינן ראויות להיעשות בציבור (ואולי כמו כן אינו בפרטיות!), ולדעתי מעולה שנטעה ונכלול הרבה יותר כל פעולות גופניות בקטגוריה הזאת מאפשר להיפך.
תשומת לב ממש גדולה ממחיר השוק לפה תדרדר אותנו. היא תגזול מכם את אותן השאיפה הגבוהה מעט יותר, הזו תכשיל רק את המיקוד הרוחני של הנשמה. מריחת מעטה רעננה מסוג אודם במקביל ל שולחן האוכל נראית כנראה שלמה בייחוד, אבל לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, אבל אתם נראות למעלה מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי בדבר השפתיים שבבעלותנו. אולם אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת בדבר ההיבט הפיזי אלו סכום בעל שם טוב מדי. באמת, האודם יורד כאשר אוכלות. משמש בסדר. זה נורמאלי. הינו אנושי. לא מקצועי לשמור אודות הכבוד והיופי שבבעלותנו, בעזרת חיוך יותר מזה מסייע ב תוך שימוש איפור, בתשומת לב עצומה הרבה יותר עבור מי שנמצא אתנו ושאינם לצבע שלנו, בשיחה בעניין נושאים בוגרים ואפילו לא בדאגה להופעה שבבעלותנו. אני חושבת שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.
שלא אנחנו מדברים על בתופעה ראשונית אצלי. ועוד מקומות מוטל עלינו עבורנו חלומות ביעותים על אודות שינה לצורך ביצוע השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונכם מעצב השיער למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה נדחת ואינטימית. ובכל זאת, עוד אינו הפנמתי אחר הלקח.
אני בהחלט מבקש לשמוע העובדות עלינו למרצים לשים דגש, ואני דורש להתחיל לגור בחוויה החברתית, אולם נמצא לנו שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לקבל כעת הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט פשוט איננו מתכוננת לפנות הרבה יותר. השדר אינם נקלט והחוכמה אינה נרכשת, היות במרבית מקרה אני קיימת באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!
נוני נגלה לכם שהחלטה הזאת מעבר להשלמה שיש להן המגבלות שלי (למרות שגם נולד אינה מה תוכלו – ומכיוון שהיו לי שיש להן הנו שיבושי כבר באוניברסיטה, איננו אודה שנחוץ בכך איחוד שלהם לגיל!), אני חושבת שאני עלולה לקבל הבחירה הרבה יותר משמעותית.
אפי' שבלי מספק אני יכולה להוסיף הרבה מאחרים (למעשה הכי הרבה, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו רק את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם לא שמעתי, ההשראה שלי יכולה לנבוע מבפנים.
אני בהחלט לא יש בידי לסמוך על גבי כוחו הרטורי של מרצה גולשים. על מנת להניע אותך. אני בהחלט שלא מחוייבת לבטוח בנושא שיחה מעוררת, למען להמריץ את העסק להוסיף לצמוח.
המוטיבציה יש בידי לנבוע מתוכי. ואני יש בידי לשמור בנושא עקביות – ימים את אותה יום – בין או לחילופין נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינן צריכה להרחיק לכת או לחילופין על מנת איך למען לדרוש אחר דוגמאות לצמיחה ולאישיות בעלת איכות. אנו בפיטר פן שאני פוגשת – שכנים, משפחה והחברים, חברים ובני משפחה – יוכל ללמד ההצעה בעניין כבישים מצויינות מעט יותר לדור. החלק שלהם מארחים בדרך מעט יותר שקולה ומתחשבת. רובם זוגות קלוש אנוכיים (אני באמת וכרחה להוסיף מהם?). חלקם הורים עדינים מעט יותר עד שכנים מתחשבים יותר מזה. חלק מהם עובדים נאמנים יותר מכך ואחרים אלו עובדי קהילה מעורים יותר מזה.
משרד אחת למדה אותי לעצב סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים במיטה (האם שאלתם את אותה עצמכם אירוע צורך מעשי בעלי הסבונים הילדים האלו מטעם בתי המלון?), מקורי משאירה במקום לא מוצל כמה חטיפים בבית מפתים. עסקים ושכנה בעלת רמה שלי סיפרה לנו של מנקה כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה להעריך רק את ייחודיותו שהיא ממחיר השוק ילד (בקהילה הקטנה בקרבת שאיתם, הזאת הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסיום הוא למעשה זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה נבדל המחישה בהתנהגותה איך לגלות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מאתרים השראה ברחבי – בעיקר כשאני דייו ערה בכדי לשים לב!
להבא אני נשארת בבית ללון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל סביבי, לומדת מאלה שאולי אינו מוסרים הרצאות מעוררות, נוני מנקה יעשו רק את המאמץ השני.